על יוצרים על יצירות על אירועים
  www.shoshanavegh.022.co.il
ספרות עברית עכשווית
יום ד', כט’ באלול תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
יגאל חיון על ספרה של אסתי אברהם- קושמרו"מטוטלת הזמן", הוצאת פיוטית, ספטמבר, 2014
15:10 (15/10/14) שושנה ויג

דבריו של יגאל חיון, מורה לספרות, על שיריה של אסתי אברהם-קושמרו בעת השקת ספרה החדש בספרייה העירונית בנתניה ב-16 בספטמבר 2014 "ערב טוב, אני מודה על הזכות שניתנה לי בערב החגיגי הזה, שבו אסתי משיקה את ספרה החמישי, מטוטלת הזמן, אשתף את החברים ברעיון אחד או שניים אודות כתיבתה של אסתי, ואעשה זאת על קצה המזלג, כדי לעמוד במגבלת הזמן אני עוקב בעניין אחר כתיבתה של אסתי מאז הגיע לידי ספרה הראשון ילד רגיש במתנה זכית במהדורתו הראשונה לפני כעשרים שנה או יותר. אני עוקב כאיש חינוך, כמורה לספרות, כאב, כסב, ולא מפסיק להתפעל. לכן אני שואף מאז לקרוא כל שיר חדש, שאסתי מוציאה, ולהשמיע את שיריה בכל הזדמנות, בחוג המשפחה, במועדון ליבוביץ לגמלאי אורט ובין חברים. מקובל לחשוב, שמשוררים מרוכזים בעצמם, במחשבותיהם, ברגשותיהם ובהלכי הרוח שלהם, עד שנדמה שלא תמיד, אתה הקורא, שעבורך הם כותבים, ממש קיים מבחינתם. לעתים אתה, הקורא, יכול, אולי, ללמוד מאותה יצירה שקראת על איזו אמת כללית, או משהו על חייך, על צעדיך או על מה מומלץ לך לעשות בסיטואציה כזו או אחרת, אבל לא עד כדי שתחוש שהם מתעניינים בך אישית. כך מקובל לחשוב אודות משוררים. אבל אסתי היא משוררת מסוג אחר. אסתי היא משוררת, שלעולם אינה שוכחת אותנו הקוראים. דומה שאנו עומדים תמיד מולה בשעה היא כותבת. כאן כילד בגן, שם כחבר חסר בטחון, כאן כבן זוג ושם כהורה או כבן. אסתי תמיד תתייחס לזה ששומע, לזה שמדבר, לזה שעליו מדברים, ולזה שצריך בסוף השיר להבין איזו תובנה, שאם יפעל לפיה, היא יכולה להביא אותו אל האושר או אל ההתנהלות הנכונה בחיים. במלים אחרות: אסתי היא מחנכת-משוררת. מחנכת משוררת - לא במובן השלילי-משהו של "ספרות דידקטית". אסתי לא מחליטה לכתוב שיר, כדי להטיף לדרך או לרעיון. אסתי כותבת מתוך צפונות לבה, אולם בהיותה מחנכת מעצם מהותה, אין כמעט דרך, שהשיר שהיא תכתוב לא יהיה שיר מחנך. מהי המשמעות של נקודת מוצא חינוכית כזאת? במרכזו של החינוך עומד הלקוח, הילד, הנער, ההורה. ידוע ההבדל בין מחנך לבין משווק מוצר כלשהו. שניהם מנסים לגרום לך לשינוי, אלא שמשווק משחת השיניים שואף לגרום לך לשינוי, שיביא לו עצמו תועלת, שתקנה את המשחה ותגדיל את רווחיו, ואילו המחנך אינו חושב על רווחיו האישיים, אלא שאיפתו להביא לשנוי בחניך, ולתועלתו של החניך. כאש בעצמותיה של אסתי בוערת השאיפה לגרום לשינוי טוב, לתועלת הקורא. היא לא יכולה אחרת. כמו שמחנך אמיתי אינו יכול אחרת. ולכן יוצא כך, שכל שיריה הם שירים חינוכיים. גם שיר שלכאורה מדבר על מראות הטבע וחוקיו - אצל אסתי גם הוא יוצא שיר חינוכי. הנה דוגמא: לאסתי שירים רבים, וביניהם כאלה, שמזכירים לנו פתגמים או סיפורי עם. לפתגם או סיפור עם יש בדרך כלל מוסר השכל, תובנה, שהקורא הנבון צריך להבין אותה, להפנים אותה ולנהוג על פיה או להיזהר מלפעול על פיה. למשל מצב חוסר האונים הבסיסי של האדם הקטן מול כוחות הטבע האדירים. אסתי כתבה על זה שיר, שנקרא "לחיים זרימה משלהם" פתגם בערבית המבטא רעיון דומה אומר: תג'רי הריח במילא תשתהי הסופון", לאמור הרוח בים נושבת במנותק מכמיהתו של הספן. הוא יכול לרצות להגיע למערב, אבל הרוח תשיט אותו מזרחה. הפתגם קובע לך עובדה. כאילו אומר: זו המציאות, ואין לך מה לעשות. תסיק מסקנות. אבל אסתי, למרות שהיא אומרת דברים דומים, היא לא עוזבת אותך. היא ממשיכה להיות לידך, ידה החמה מלטפת את כתפיך, ובקולה הרך היא מייעצת לך מה עליך לעשות, גם במצב הקשה הזה, כדי שיהיה לך טוב . הנה: לחיים זרימה משלהם ואתה נסחף לזרום בה... לחיים תנועה משלהם ואתה נע או מונע בה. (ועכשיו היד החמה מושטת אל כתפיך, והקול הרך, התומך נשמע כך(: עליך לקבל הדברים ולא להתנגד להם. כי במילא מעט מאד תוכל לשנות בהם. אסתי היא מחנכת, והיא לא תעזוב אותך מול האמת הקשה ללא עצה ותמיכה. ועוד: חלק נכבד אחר ביצירתה של אסתי הוא מה שנראה כ- 'ד"ר ספוק' בחרוזים. ד"ר ספוק, שהיה האורים והתומים שלנו בחינוך ילדינו, קם לתחייה בשיריה של אסתי. למשל גבולות בחינוך. ידועה האמרה על חשיבות הגבולות בחינוך. הם כמו חומה, היא אמנם מגבילה את הילד, אך הוא יכול גם להישען עליה. היא טובה לילד עצמו. זו תאוריית הגבולות של ספוק ושל אחרים. אצל אסתי זה נשמע כך: גם בחינוך לחופש תוך מתן אהבה יש צורך בגבולות ברורים. אחרת הילד מוצף חרדה, כי אינו יודע מה הם איסורים. יש עוד רבות מה לומר על כתיבתה של אסתי, אלא שהזמן כמעט תם, וגם עלינו להיזהר מעצתו של החכם באדם, שאמר קול כסילים ברוב דברים, ולא להרבות ולא לערבב כל כך הרבה דברים. ולכן רק נזכיר, כי עוד לא דיברנו על כתיבתה המנחמת של אסתי בחיים שיש בהם גם מוות, על כך שגם המוות אינו מפריד בינינו. שכאשר יש אהבה, ניתן (ציטוט) "לפתור את בעיית הגעגועים כצורה נוספת לתקשור ללא אמצעים". ולא דיברנו על זוגיות, ובכלל על יחסים בין מבוגרים, על האבחונים, על העצות וגם על התפילות, הטעונות רמזים קבליסטיים: (שוב ציטוט) "מתפללים אנו- שֶיַּחֲסֵינוּ יִהְיוּ יַחֲסֵי חֶסֶד וְלֹא יַחֲסֵי בִּקֹּרֶת וְשִפּוּט לְדִין. ...שֶתִּהְיֶה בִּינָה, הֲבָנָה וְיִשּוּב הַדַּעַת בֵּינֵינוּ..... שֶנִּנְהַג זֶה בְּזוֹ בְּחָכְמָה, שֶנָחוּש תָּדִיר בְּיַד מְלַטֶּפֶת וַחַמָּה." (רוח וחומר, תפילת אוהבים, 82) וכן לא דיברנו על האמונה העמוקה, שמאפיינת את כתיבתה של אסתי, משהו שמזכיר את אמרתו של ויליאם ג'יימס, בספרו "החוויה הדתית לסוגיה", שלפיה המאמין האמיתי אינו רק מדבר עם אלוהיו, אלא הוא גם זוכה לשמוע את תשובותיו של האל. (מתוך רוח וחומר) "ברגעים הכי נעלים, כמו גם ברגעים הכי קשים, פסוק ממקורותינו אלי חוזר,..., בדרך כלל הוא גם מאד עוזר.." כותבת אסתי מעומק אמונתה (שם, 83(. אבל אי אפשר בלי להתייחס בשנים שלושה משפטים לספר, שלכבודו התכנסנו כאן, מטוטלת הזמן, שקראתי וחזרתי וקראתי בו, וכמעט בכל שיר חשתי, שהדברים מדברים מגרוני. הזדהות, אולי של גיל, אולי של תקופה, אולי של מצב נפשי, שבו אתה חש את היותך מטולטל במטוטלת הזמן. מתנדנדת כל הזמן בין לבין בין היש והקיים לבין החסר והאין בין הבונים והיוצרים לבין ההורסים בין הבריאים לבין החולים בין חסרי האונים לבין הכל יכולים בין שקיעה לזריחה. מראות הילדות, זיכרונות של עבר, חוויות ההורים, וקולות, שהיו ועדיין מהדהדים - משתקפים כולם בספרה זה של אסתי. אותם מראות, זיכרונות, חוויות וקולות של פעם משתקפים בספר במבט הבוגר, בלב הסוער, בגוף המיטלטל. גוף המבקש מנוחה, נפש המחפשת משען בתפילה, נפש המנסה לשאוב בכל פעם כחות חדשים להווה ממאגר ימים עברו של מראות, חוויות והמיות לב. אסיים במלים: תודה אלי הרחום האוהב והטוב על שנתת באסתי יכולת לשמחנו ביום חול וביום טוב לזכותנו ברוגע ובשלווה ושבזכותה אנו רואים את יפי הבריאה. תודה אסתי, ובהצלחה! יגאל חיון

 
 
חדשות
שירים
מאמרים