על יוצרים על יצירות על אירועים
  www.shoshanavegh.022.co.il
ספרות עברית עכשווית
יום ו', ו’ בכסלו תשע”ח
    דף הבית  |  יצירת קשר  
המשורר ממושב ניצני עוז - דוד ברבי, חוויה מתקנת, עמדה, מרץ 2011 ערכה וראיינה : שושנה ויג
22:35 (14/11/11) שושנה ויג

גרגיר של חול דוד ברבי כְּמוֹ נָהָר גּוֹעֵשׁ,לֹא יוֹדֵעַ לְאָן, לִגְּלוֹשׁ לִשְׁטוֹף לֹא יָכוֹל מִכָּאן. מַיִם סוֹעֲרִים יַחֲלִיפוּ צִבְעָם, לֹא יִתְחַשְּׁבוּ בְּמֵימָד הַזְּמַן. יֶאֱסְפוּ אֶל תוֹכָם אֶת אֲשֶׁר נָפַל, יִשְׂאוּ אֶל מֶרְחַקִּים וְאֶל עַל. יְחַפֵּשׂ הַנָּהָר מַעֲנֶה,יִשְׁאַל: מָתַי אָנוּחַ מָתַי הַסְּעָרָה תֶחְדַּל? וְכִי יִרְצֶה הַנָּהָר לָדַעַת מַעֲנֶה? וְאוּלַי לֹא חָפֵץ שֶׁדָּבָר יִשְׁתַּנֶּה. יִשָּׂא גַּרְגְּרִים לְמֶרְחָק רַב, כָּל גַּרְגֵּר שֶׁל חוֹל שֶׁמִּישֶׁהוּ אֹהֵב. אוֹ רַק חָשַׁב שֶׁיִּשָּׁאֵר אִתּוֹ כָּל יָמָיו. יִקַּח אוֹתוֹ לַמָּקוֹם אַחֵר אֶל חוֹף, שָׁם יְלַטֵּף רוֹחֲצִים בְּלִי סוֹף. וְעוֹד אוֹהֲבִים, יַחְשְׁבוּ לְעַצְמָם, שֶׁשֶּׁלָּהֶם הַגַּרְגִּיר,יְלַטֵּף רַק אוֹתָם. ספר ודיסק בתום פגישה קצרה נפרדתי ממשורר שנולד לפני כשנתיים. הוא הפקיד בידי דיסק מוזיקה לצד ספר שיריו הראשון. ניסיתי לתלוש את נייר הצלופן, שעטף במסירות את הדיסק. הדיסק "לשיר על אבא" הוא דיסק שמלווה את ספרו הראשון של דוד ברבי, משורר שאינו צעיר, מן המושב ניצני עוז ליד נתניה. אב לילדים, נשוי באושר לכוכבה, סבא לנכדים המוצא את עצמו יום אחד כותב שירים בלא שהוכשר לכך. שמעתי על הסופר ארי דה לוקה, שהפך בגיל ארבעים לסופר מצליח באיטליה. בארצנו הקטנטונת קשה להצליח כל כך מהר, במיוחד כשכל כך הרבה אנשים מוצלחים ומוכשרים מחפשים אחר "פוקוס", ורוצים להיות במרכז העניינים. כל אחד מחפש את אור הירח. כל אחד רוצה שאור הזרקורים יופנה אליו. הבעיה- לא לכולם יש את הקסם הזה. לדוד ברבי, יש משהו אחר. ועל כך בהמשך. הצלחתי לבתק את קרום הבתולין של הדיסק וממקלט המוזיקה ברכב שלי החל לבקוע קולו של דוד השר את השיר על אביו. וכאן ידעתי, שהמוסיקה היא שקושרת את דוד ברבי אלינו, אל הכותבים ואל המאזינים. איש שכותב ומלחין את שיריו. ליאונרד כהן כזה. לא שמעתי על דוד בֶּרְבִּי, כי בקע לעולם השירה רק לאחרונה, ובאורח פלא דילג על כל התלאות שעוברות על משוררים מתחילים. הוא נכנס מיד ללב הקונצנזוס, פרץ את שער השירה בזכות מה שהוא ובזכות הציפייה שלנו למשהו חדש. דוד ברבי החל לכתוב כשהוא בָּשֵל ושבע אירועים. המשורר ידע זאת כל ימיו שיבוא היום בו ימצא את שחיפש. זה קינן בתוכו ולא הרפה. באופן סמוי או באופן גלוי זה יכול לקרות לכל יוצר. יש רגע בו הסכר שאתה מציב לכך נשבר והכל מתפרץ. דוד אומר לי בראשית הפגישה "אני תמיד ידעתי, שעדיין לא מצאתי את המקום הנכון. ידעתי שאני מחפש." דוד ברבי, משורר שהוציא לאור בהוצאת 'עמדה' ספר שירה בחודש מרץ 2011 כשנתיים לאחר שהתייתם מאביו ואחר שעשה חיל בתחום החקלאות. לא רק גידל פרחים אלא גם הצמיח משפחה וילדים לתפארת. בנוסף ניהל בשנת 1985 את מפעל גו'רדן, מפעל לבגדי עור, בשמואל הנציב בנתניה. אחר חזר לגדל פרחים. "אהבתי מה שאני עושה אך היה חסר לי משהו. עסקתי בעוד תחומים: מכירות של שתילים. עברתי לטיפוח זני גיפסנית." במקביל היה לוחם ונאבק בבירוקרטיה בתחום שעסק בו. נלחם בעיוותים מנהליים הסתובב במסדרונות הכנסת ודאג להשיג הישגים לחבריו החקלאים בהיותו יו"ר וועדות מיקצועיות. *YouTube:FZqWY_OdIQw* מות האב כאירוע מכונן וכאן בלא ששאלתי סיפר לי דוד על הרגע המכונן בו החל לכתוב. "אבא שלי רחמים נפטר במרץ 2009 לפני שנתיים. כתבתי את ההספד תוך 5 דקות אחרי שנפרדתי ממנו לעולמים וברגע שראיתי אותו נפרד ממני לתמיד ידעתי שזהו זה. כתבתי הספד, ככה קראתי לקטע. זו הייתה התרגשות עצומה" לאזכרה של החודש כבר כתב פואמה. כִּמְעַט שָׁנָה / דוד ברבי כִּמְעַט שָׁנָה עָבְרָה, דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה. הַתְּמוּנָה עַל הַצַּג, לְבוּשָׁה חַג. אֲבִי יוֹשֵׁב בְּסָלוֹן בֵּיתִי, מְחַיֵּךְ חִיּוּךְ טוֹב וְתָמִים, חִיּוּךְ שֶׁתָּמִיד אֶת הַנֶּפֶשׁ מְרוֹמֵם. וּכְמוֹ פַּרְפַּר הַמַּשִּׂיק כְּנָפָיו, מַשְׁפִּיעַ הוּא עָלָי, כָּל פַּעַם שֶׁמּוֹפִיעַ כָּךְ, עַל הַמָּסָךְ. וַאֲנִי חוֹשֵׁב, הוּא יֶשְׁנוֹ. הוּא לֹא הָלַךְ לְשׁוּם מָקוֹם, הוּא יֶשְׁנוֹ. הוּא קַיָּם בְּכֹל מָקוֹם, אַךְ מִשּׁוּם מַה לֹא אֶרְאֶנּוּ. רַק כָּךְ: יוֹשֵׁב בַּסָּלוֹן. אַבָּא שֶׁלִּי, כֵּן, אַבָּא שֶׁלִּי; כָּךְ קָרָאתִי לוֹ. יָדַעְתִּי אֶת שְׁמוֹ הָעִבְרִי, רַק כְּשֶׁחֲבֵרִים קָרְאוּ לוֹ, אוֹ כְּשֶׁשַּׂמְתִּי לֵב מִי רָשׁוּם, כְּאָבִי בִּתְעוּדַת הַזֶּהוּת. רַחֲמִים. תָּמִיד נִשְׁאַר שֵׁם מוּזָר בְּעֵינָי, אֵיךְ יִקָּרְאוּ לְאָדָם עַל פִּי תְּכוּנָתוֹ, שֶׁהֲרֵי שׁוֹפֵעַ כָּל כָּךְ הוּא רַחֲמִים לְכֹל מַאן דְהוּא. וַאֲנִי מִתְעַלֵּם – בִּשְׁבִילִי הוּא אַבָּא, וּבִלְשׁוֹן הַטוּנִיסָאִים: כְלֵימוֹ.(שְׁמוֹ שֶׁל אֲבִי). טוּנִיס ­– אֶרֶץ הִוָּלְדוֹ. לַמְרוֹת הַקְּשָׁיִים, תָּמִיד נָצְצוּ עֵינָיו בְּסַפְּרוֹ, עַל חַיָּיו, עֲבוֹדָתוֹ, גַּם אִם נֶעֶשְׂתָה בִּכְפִיָּה. סִפֵּר עַל בֵּית-הַדְּפוּס; סִפֵּר עַל חֲבֵרָיו בַּנָמָל, אִיטָלְקִים,שְׂאֵת שְׂפָתָם לָמַד, וְאֶל אַרְצָם לְהַגֵּר רָצָה. רוּחַ קָדִים מָשְׁכָה אוֹתוֹ – הַצִּיּוֹנוּת בְּנִצּוּחָן שֶׁל אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ. כָּךְ הִגִּיעַ אֶל הָאָרֶץ, בָּהּ שָׁם אֶת נַפְשׁוֹ. חָלְפָה לָהּ כִּמְעַט שָׁנָה, וְשׁוּם דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה. הַשָּׁבוּעַ מִתְקַיֵּם טֶכֶס, אַזְכָּרָה לְמוֹתוֹ, לְהָבִין אֶת מַשְׁמָעוּתוֹ? אוֹ אוּלַי לֹא לְקַבְּלוֹ. אֵינִי מָכִיר אֶת הַסִּיבּוֹת, אַךְ טוֹב שֶׁתִּפָּגֵשְׁנָה הַמִּשְׁפָּחוֹת. וְהִנֵּה מָּה מוּזָר – יוֹם שַׁבָּת בַּבֹּקֶר, הוּא מוֹפִיעַ בִּמְלוֹא הֲדָרוֹ. ''אפוא אַתָּה?, מִזְּמַן לֹא רָאִיתִי אוֹתְךָ'' יוֹשֵׁב אֲנִי בַּמְּשֻׁלָּשׁ הָעֳפָאיִם, תַּחַת עֵץ הביגונויליה, הַמִּכְּנַף הַנָּאֶה וְהַתּוּת. ''וואו זֶה אַבָּא שֶׁלְךָ'' צוֹעֶקֶת בְּקוֹל חַלָּשׁ כּוֹכָבָהּ. וַאֲנִי, כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ, מְזַנֵּק אֶל אֲבִי. ''בִּגְלַּל הַגָּדֵר אֲנִי מְמַעֵט לָבֹא'' ''כֵּיצָד הִצְלַחְתָּ לַעֲבוֹר אַבָּא?'' מֵחַבֵּק אֲנִי אוֹתוֹ חִבּוּק עָז. '' בֹּא אָבֹא בֹּא נַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַפֶּתַח, בֹּא נֵלֵךְ הַבָּיְתָּה''......... וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, הוּא לֹא הָלַךְ לְשׁוּם מָקוֹם, הוּא נִמְצָא אֶצְלִי בַּסָּלוֹן, וּמִדֵּי פַּעַם יוֹפִיעַ בַּחֲלוֹם. דוד ברבי תמה בעצמו על החיבור שלו לספרות העברית. בילדותו ובנעוריו הוא לא זוכר את מקצוע הספרות. הוא אהב היסטוריה, תנ"ך. "לא אהבתי ולא ממש התחברתי לחומר הספרותי של בית הספר. אולי אם היו מלמדים אותנו משיריו של המשורר אשר מזרחי, משורר שהתפתח בטוניס ונולד בארץ אולי הייתי לומד. הוא היה אהוב על אמי, אסתר. ביאליק לא עניין אותי. היום בעקבות סדנאות אני אוהב את נתן אלתרמן יותר מאשר נתן זך. כשכתבתי את הפואמה על אבי, רב המושב אמר, אחרי שקראתי את ההספד 'לא צריך לעשות דרשה' ומאז מצאתי את עצמי כותב שירים. כתבתי ככה 50 שירים בלי שקראתי שירים ובלי שהייתי בסדנה." כמו כל דבר שעשה בימי חייו רצה דוד להרגיש שרכש את כל הכלים הנחוצים וכך הגיע לבית אריאלה לסדנה למתחילים של מאיה בז'רנו ורן יגיל. מאיה בז'רנו שחררה אותו מן החריזה. הוא לא נח אחרי הסדנה הראשונה ולמד שירה אצל טובי המשוררים. המשורר הטרי לא נח, הוא מנסה להשלים בתקופה קצרה את מה שלא הספיק במשך עשרות שנים. הספר השני כבר מוכן להדפסה. הספר הראשון "חוויה מתקנת" יצא לאור ביום השנתיים לפטירת אביו. כשהחל דוד לכתוב שירה הוא הרגיש שנטש את הפרוזה, שהיא מחכה ויבוא יום שגם פרוזה יכתוב. ההשקה ב 10.11.11 התקיימה השקה חגיגית של ספרו "חוויה מתקנת" בנוכחות נכבדים ובני משפחה מלב השרון באולם אשכול הפיס בבני דרור. האירוע היה תמהיל לקידום שירתו. הקראת שירה בשילוב סיפור ומוסיקה, שהורכבה משיריו המולחנים. המשורר מאמין, שתמהיל באיזון נכון מושך אנשים, גם אלה שמעולם לא היה להם קשר לשירה. הצופים קנו ספרים בתום האירוע כמחווה והערכה לאופן בו הוגשו היצירות. דוד ברבי בראשית הדרך הוא חולם להמשיך להופיע עם בתו שרית הזמרת במופע המשלב קריאת שירה, זמרה של שירה מקורית וקצת סיפורים על שירים. משוררים יקראו משיריהם יספרו את הסיפורים מאחורי השירים והוא ובתו ישירו שירים. הופעה מכובדת ומושכת. בימים אלה מסיים דוד ברבי, המשורר שעבר חוויה מתקנת, פרויקט חדש ובו שירי משוררים עכשוויים שהלחין שנים עשר משוררים התייצבו להלחנת שיריהם: יחזקאל נפשי, רוני סומק, פרץ דרור בנאי, מתי שמואלוף, מירון אייזקסון, עלון צדוק, אבי אליאס, רן יגיל, אברהם חלפי, חגית גרוסמן, רפי וייכרט יקיר בן משה ודוד ברבי בכבודו ובעצמו. ואני נפרדתי מדוד ביצעתי החלפת סחורה מסורתית הנהוגה בקרב משוררים. הוא קיבל ממני את יבולי ואני קיבלתי את יבולו. הפקדתי בידיו את רוחי והוא הפקיד בידיי את רוחו. הכל מטלטל. מְטוּטֶלֶת / דוד ברבי מְטוּטֶלֶת שֶׁל כָּזָב בֵּינוֹת לִשְׁבִילֵי חַיִּים – הַנָעִים בֵּין אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ, דְּלָתוֹת נִפְתָּחוֹת וְנִסְגָּרוֹת עַל מַסְלוּל נָע וָנָד שֶׁל שֶׁבֶר. וּבְסֶּדֶק הַשְּׁבָרִים נאַחֵז נִטָּלְטֵּל בֵּין קְצָוֹת מְחֻדָּדִים עַד הַיּוֹם בּוֹ לֹא נָבִין אֶת מַהוּת הַתּוֹחֶלֶת הַשּׁוֹתֶקֶת. *YouTube:dkk_72AI0Go*

 
 
חדשות
שירים
מאמרים