על יוצרים על יצירות על אירועים
  www.shoshanavegh.022.co.il
ספרות עברית עכשווית
יום ו', ו’ בכסלו תשע”ח
    דף הבית  |  יצירת קשר  
אין ספק, שירים רבים מתוך הקובץ נוגעים בלב הקורא, במיוחד בשער הראשון בו שוטח המשורר את חבלי לידתו כשהיה מתנודד בין העולמות. זו כמו לידה מחודשת, לאחר מחלה קשה נולד המשורר הכותב את שיריו וגם את פרקי חייו.
23:25 (05/05/12) שושנה ויג

למשורר אביחי קמחי יש פֵיָה אביחי קמחי, "ללכת", הוצאת צור אות, ירושלים, 2012 כותרת הספר "ללכת" כותרת ספרו של אביחי קמחי "ללכת" טעונת משמעויות, כשמבררים את פירושה המילונים מוצאים 12 משמעויות ושימושים לשורש ה-ל-ך ממנה נגזר שם הפועל "ללכת" שמשמש את כותרת הספר. כשנבחרה כותרת הספר אין ספק שזו הייתה הברקה גאונית, שכן לא בנמצא כותרות שהן שם פועל לספרים. במקרים רבים בוחרים צירוף מילים והבחירה המקורית במילה 'ללכת' מבטאת הברקה רעיונית ותפיסה חדה של משמעויות השפה אצל המשורר. חלק מן המשמעויות של השורש ה-ל- ך : התקדם ברגל. חלף, עבר ואיננו עוד, הסתלק, נעלם, אבד . נגרר או נמשך אחרי מישהו, בדרכו או בעקבותיו, חיקה אותו. ניכר שהשימוש בשורש שיש לו משמעויות קוטביות מצד אחד להתקדם ומצד שני להיעלם מן העולם היא קשת המשמעויות אותה ביקש המשורר להעניק לספר השירה. זהו ספקטרום רחב לתוכו הוא יוצק את רשמי חייו. הסמכת המשורר ספרו החדש "ללכת" של אביחי קמחי הוא ספר שירה שיצא לאור בהוצאת "צור אות" ובו חמישה שערים, בספר זה מבסס הכותב את מעמדו כמשורר. הוא מתאר מצבים בהם נתקל משורר בבואו לכבוש את מקומו בעולם הספרותי. באחד מן השירים בקובץ פְּסֶאוּדוֹ משורר כותב המשורר על הרגשתו בוועדת ההסמכה. על פי השיר יש וועדה המסמיכה משוררים. הוא מתאר את תמונת וועדת ההסמכה בצורה מפורטת. אלה שישבו בשולחן ההסמכה נתפסים כבעלי הכישרון וההבטחה אך כשקוראים בשירו של אביחי קמחי על המתרחש בוועדה חשים אנו את תחושת העלבון שהוא עובר בפני אותה וועדה. הסמנטיקה של הביטויים המופיעים בבית הראשון מלמדים על תחושת האפליה אותה הוא חש מול אלה שצריכים לחרוץ את גורלו לשבט או לחסד בהיכנסו לעולם הספרותי. הוא בוחר במילה הסמכה ובאופן סמוי הוא משתמש בביטוי העממי "מי הסמיך אותם להחליט החלטות הרות גורל". בבואנו לעיין בשיר עולה ממנו נימה של מישהו העומד בפני רגע מאוד גדול בחייו ואלה שבוחנים אותו אינם ראויים למעמד זה, בסופו של דבר בשירו הם יוצאים כבתמונה גרוטסקית. בתוך השורות הוא רושם בסוגריים אמירות רבות כמו מבקש לומר שאת הדברים החשובים הכנסתי לסוגריים או להיפך לא הצלחתי לומר לכם את כל שיש לי לומר לכם על אותה הוועדה אבל יש לי לומר על כל אחד ואחד מתוך היושבים בה. ניכר שהם זלזלו במעמד שכן אחד יצא לשירותים, ישבו שם ארבעה במקום חמישה, הם היו נפוחים מרוב חשיבות שכן אחד מתורגם לשפות, השני עורך כתב עת, כשלמעשה רק פינה קטנה הוא מקדיש לשירה. בשפה רהוטה מספר לנו המשורר על חוויותיו בפני הוועדה המשפילה. את הבית השני מייחד המשורר להנמקות מסודרות שנאמרו לו, הכול כמעט , השירים עדיין אינם שירים, המטאפורות הן כמעט, לא כך כותבים שירה. וועדת ההסמכה לא ידעה לחרוץ את גורל שיריו של המשורר. שירים אישיים אינם שירה מיטבית בעיניהם, ובכך יוצא שהם דווקא נלעגים, מעוצמת המילים המדווחות על המעמד יוצא שאלה שהשפילו את יצירתו של המשורר יוצא שהם אינם מסוגלים לאבחן את יצירתו. השיר הזה שנולד מתוך סיטואציה של בחינת המשורר בוועדה כלשהי הבוחנת משוררים ושיריהם נולד המשורר דווקא מתוך חוסר היכולת שלהם לאבחן את שירתו ואת היותו משורר נולד המשורר זו הפיה שיושבת עמו ומצביעה עבורו על אירועים ותמונות שיש ללכוד כדי לכתוב שירה. פְּסֶאוּדוֹ משורר זֻמַּנְתִּי לְוַעֲדַת הַהַסְמָכָה: יָשְׁבוּ שָׁם אַרְבָּעָה (תְּחִלָּה הָיוּ חֲמִשָּׁה) מְשׁוֹרֵר מְתֻרְגָּם לְשָׂפוֹת (אֲפִלּוּ לְפּוֹלָנִית) מְשׁוֹרֵר צָעִיר וּמַבְטִיחַ כִּנְבוּאָה הַמַּגְשִׁימָה עַצְמָהּ עוֹרֵךְ כְּתָב עֵת לְסִפְרוּת וְרַק פִּנָּה לְשִׁירָה סֶלֶקְטוֹר שֶׁחָשׁ אֶת טַעַם הַקּוֹרְאִים (וְאַף שֶׁל הָעוֹרֵךְ) וּנְצִיג הַקּוֹרְאִים (שֶבְּבֹאִי יָצָא לַשֵּׁרוּתִים). אָמְרוּ לִי הַשִּׁירִים שֶׁלְּךָ הֵם עֲדַיִן לֹא הַמֵּטָפוֹרוֹת הֵן כִּמְעַט וְהַאָנָאלוֹגִיּוֹת, מָה נֹאמַר, נְבוּבוֹת אַתָּה מִדַּי אוֹבְּסֶסִיבִי לַחַיִּים וּבִכְלָל הַשִּׁירִים שֶׁלְּךָ נוֹרָא אִישִׁיִים כְּבָר לֹא כּוֹתְבִים כָּךְ וְהָאַהֲבָה הִיא כְּבָר לֹא הַבֵּט, הַוַּעֲדָה מַסְמִיכָה אוֹתְךָ כְּכִמְעַט מְשׁוֹרֵר, דַּרְגָּה אַחַת לִפְנֵי עַל סַף מְשׁוֹרֵר על שני שירים מתוך הקובץ אין ספק, שירים רבים מתוך הקובץ נוגעים בלב הקורא, במיוחד בשער הראשון בו שוטח המשורר את חבלי לידתו כשהיה מתנודד בין העולמות. זו כמו לידה מחודשת, לאחר מחלה קשה נולד המשורר הכותב את שיריו וגם את פרקי חייו. את דמותו של האב הוא משרטט בשירו "אבי" דמותו של האב עולה מן השיר בתאור חיצוני קפדני. אביו היטיב להתלבש מכף רגל ועד ראש והמשורר זוכר את תמונתו של אביו כמו היה שחקן קולנוע בסרט שחור לבן. הבגדים היו לו כאמצעי להתגונן. הוא הקפיד על מראהו ושידר בזכות הבגדים מראה מכובד. שכבות הביגוד שעטה אביו היו שכבות מגוננות שכן גופו היה צנום. הוא הקפיד על כל פרטי הלבוש המגבעת העניבה הידק את החגורה במכנסיו, נעלי הסירה וגם הקפיד לגלח את פניו וסרק שערותיו. האב הקדיש למראה החיצוני ערך רב האסתטיקה החיצונית הייתה חשובה עבורו כנראה, כל שהבן מספר על אביו הוא כדי לומר בסופו של השיר את היפוכן של הדברים על עצמו, אני בהשוואה לאבי שגם ניסיתי לחקות את הופעתו לא הצלחתי לבטא נוכחות כמותו. זוהי אמירה של בן האוהב את אביו ומתגעגע אליו ובכל ניסיונותיו לחקות אותו הוא אינו מצליח לבטא את הנוכחות הזאת שהיא גם חסרה בעולמו. המילה נוכחות היא דו משמעית הנוכחות של אביו כשהיה בחיים והנוכחות של המשורר בלי אביו. אבי אָבִי חָבַשׁ מִגְבַּעַת וְכִסָּה אֶת גּוּפוֹ הַצָּנוּם בִּשְׁכָבוֹת מְגוֹנְנוֹת עָטָה זָ'קֶט מִצֶּמֶר וַעֲנִיבָה חָבְקָה צַוָּארוֹ הִדֵּק בַּחֲגוֹרָה אֶת מִכְנָסָיו וּלְרַגְלָיו נַעֲלֵי סִירָה אֶת פָּנָיו גִּלַּח לְמִשְׁעִי ושְׂעָרוֹ הָאָפֹר כְּצֶבַע עֵינָיו סֵּרֵק לְאָחוֹר כְּשַׂחְקָן בְּסֶרֶט שָׁחוֹר-לָבָן וַאֲנִי, שֶׁמִּדֵּי יוֹם הֶחֱלַפְתִּי בְּגָדִים מִמֵּיטַב הָאָפְנָה מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי נוֹכֵחַ כְּאָבִי. את אביו מתאר המשורר כבעל חזות חיצוניות של אדם שאהב את החיים והקפיד על מראהו עד אחרון הפריטים שעטף עצמו גם מתוך התגוננות וגם מתוך רצון כנראה להיראות במיטבו, המראה המיטבי גם הגן עליו. ואת אמו מתאר המשורר כמי שהייתה אישה חכמה, ניכר שהוא רואה את שני ההורים כמשלימים זה את זה האם כסועדת ותומכת באב, אישה מלאת חסדים לקרוביה ולילדיה. והוא בנה תמיד נשאר בנה היקר. אִמִּי אִמִּי הָיְתָה שׂוֹרֶדֶת חֲכָמַת לֵב וְנֶפֶשׁ חֲרֵדָה בַּת עֶשֶׂר הִתְיַתְּמָה מֵאָבִיהָ נִמְלְטָה מִבֵּית הַיְּתוֹמִים נִשְׁמָתָהּ נִצְרְבָה, נְטוּשָׁה כְּשֶׁמִּשְׁעַן נַפְשָׁהּ נִפְצַע מִצְּרוֹר בְּסִמְטְאוֹת הָעִיר הַמֻּפְגֶּזֶת רָצָה לִסְעֹד אוֹתוֹ בְּבֶטֶן מְחַשֶּׁבֶת לָלֶדֶת אִמִּי דִּבְּרָה כַּמָּה שָׂפוֹת לִקְּטָה דַּעַת וְחָכְמָה הִצְנִיעָה בִּינָתָהּ. מַאֲמִינָה הָיְתָה אִמִּי הִדְלִיקָה נֵרוֹת וְהִפְרִישָׁה צְדָקָה קָרְאָה תְּהִלִּים וְדִבְּרָה עִם אֱלֹהִים. וְאַחַר בְּלוֹתָהּ בִּקְּשָׁה לָהּ בֶּן זְקוּנִים עַיּוּנִי, קָרְאָה לִי זהו ספר שירה העוסק בנושאים מגוונים כתוב בכישרון וברגישות רבה ואין ספק שהמשורר ממש משורר!

 
 
חדשות
שירים
מאמרים