על יוצרים על יצירות על אירועים
  www.shoshanavegh.022.co.il
ספרות עברית עכשווית
יום ד', כט’ באלול תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
מסען של הצעירות האחיות הוא גם מסע של התבגרות כשהאחות הבוגרת נושאת את האחות הצעירה אל תוך מסע החיפוש הזה, חונכת את אחותה הצעירה במסע אל תוך התבגרותה
19:36 (26/03/14) שושנה ויג

אצל דטנר בגינה/ דנה שוכמכר פיוטית 2014 כתבה: שושנה ויג ספר שיריה השני של דנה שוכמכר "אצל דטנר בגינה" התפרסם בחודש מרץ 2014 בהוצאת "פיוטית". הספר כתוב במבנים של שירים קצרים המחזיקים שתיים שלוש שורות. הספר השני של דנה שוכמכר מוקדש לאחותה הצעירה של המחברת שיר שוכמכר ובהקדשה כותבת לה דנה "למוקו, אהבת חיי הנצחית, תודה על המסע המשותף", מכאן שזהו ספר אהבה לדמות מאוד משמעותית בחייה של הכותבת. ואכן הספר הזה הוא מסע פנימי ומסע חיצוני של שתי אחיות קרובות בלב ובנפש אל מחוזות שבהם העבר מן השואה משמש כתפאורה לנופים, והתחושות צפות לכותבת ממרתפי הנשמה. הספר הוא מסע משפחתי שכתוב בשפה לירית ופורט על נימי נפשו של הקורא. ספרה השני של דנה שוכמכר עורר בי עניין רב מן הסיבה שהמחברת היא דור שלישי לניצולי שואה והיא מתבוננת מנקודת המבט של הדור הזה גם אל העבר וגם אל העתיד. המחברת מציבה את הימים ההם תמיד בתוך הסמנטיקה של הכתיבה שלה. היא כורכת את הווייתה בהמשכיות לדמויות ולמקומות שהיו בעבר במארג המשפחתי. את ספרה הראשון "צ'יפס וקטשופ בזקופנה" כתבה בהקדשה לסבתא שלה יוכי, ניצולת שואה, שהייתה פרטיזנית בחטיבת קובפאק. ואת הספר החדש היא מקדישה לאחותה הצעירה והאהובה, היא כותבת כדי ליצור מעטפת של מילים אוהבות לגונן על האחות מפני העבר וגם כדי להציף אותה בחוויית היחד ולהנכיח את ניצחון הדורות לאחר ימי השואה והנה גם הדור השלישי גובר על כוחות השחור. האחיות דנה ושיר נסעו לפני גיוסה של שיר לצבא ליער השחור לפרוידנשטט למקום שיש בו קונוטציה לשם. והספר הזה עוסק בנסיעה ובזיכרון. שמש בין בצללים תִּהְיִי מִי שֶׁחָלַמְתִּי לִהְיוֹת. אֶהֱפֹךְ אוֹתָךְ לְשֶׁמֶשׁ בֵּין הַצְּלָלִים וְאַתְּ אֵינֵךְ מוּדַעַת. השמש של פרוידנשטט הָאַפְרוּרִיּוֹת פּוֹתַחַת אוֹתָנוּ הַחוּצָה וְשָׁם הַהַרְמוֹנְיָה בֵּין הַמְּלָאכוּתִי לַטִּבְעִי מִצְטַמְצֶמֶת. הספר אינו מחולק לפרקים ואינו מכיל תוכן עניינים, כך בספר השירים הראשון וכך גם בספר השירים השני. הכתיבה של דנה היא כתיבה מינימליסטית. ציורי המסע נמסרים לאורך משפטי הספר. כשכתב היד הגיע אליי וערכתי אותו סידרתי את הטקסטים בצורה של בתי שיר, הרגשתי שזו הצורה הנכונה לכתיבה אבל ייתכן שהמשפטים של דנה הם משפטים שצריכים להיאמר ולהישאר בצורתם הראשונית. השיר הפותח את הקובץ: על רקע השחור סָפְגָה הַצְּעִירָה אֶת הַדָּם וְהַדְּמָמָה שׁוֹתֶקֶת. אוֹר שֶׁל קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ שֶׁאֵינָהּ לוֹהֶטֶת. הַחֹם הַמָּתוּן בְּרָכָה לְחַיִּים אֲחֵרִים. הָפַךְ הַחֹשֶׁךְ לְאוֹר עַל רֶקַע הַשָּׁחֹר. ומה יש בספר החדש של דנה שוכמכר, דור השלישי לניצולי השואה, נתחיל מן הבחינה של הסמנטיקה של המילים. השיר הראשון "על רקע השחור" היציאה אל האדמה שאינה מחוממת די הצורך בקרני השמש במקום שיש לו עבר שחור. מהו המראה הזה שמתארת המשוררת, מי היא הצעירה שספגה את הדם, ומהו האור והחום? לצד ביטויים אלה נמצאת תקווה עדיין בתוך העולם האפל והבעייתי ניתן להפוך את החושך לאור, ולשם נסעו בנות הדור השלישי להמשיך את חייהן, הן הפליגו אל המקום שבו חלק מן המשפחה לא שב ממנו. מדרכות מדממות יְבֹרְכוּ רִגְעֵי הַשֶּׁקֶט, שָׁם עַל הַמִּדְרָכוֹת הַמְּדַמְּמוֹת אֲנַחְנוּ, צְלָלִים שֶׁאֲחֵרִים מוֹתִירִים בָּנוּ סִימָנִים לֹא מְזֹהִים. הַיָּרֹק וְהָאָדֹם מַעֲנִיקִים רְגָעִים שֶׁל הַסָּחַת דַּעַת לְנֶפֶשׁ בַּעֲלַת זֶהוּת מְיֻסֶּרֶת, מְנִיחִים לְחָזוּת הַיֵּאוּשׁ שֶׁמֵּבִיא הַלֹּא נוֹדָע לְהִסְתַּלֵּק. שיר זה מופיע בפתיחת הספר, אלה שני שירים רצופים שבהם מופיעה המילה דם, הניגודים בין החום לקור, הצבעים אדום וירוק, דם ודממה, חוויית המפגש באדמת הניכר מעלה את האסוציאציה לתמונות החרוטות בנפשן של הצעירות כדורות ההמשך. הייאוש, הזהות המיוסרת, המדרכות המדממות. העולם שבו הן חסרות זהות כאות הזדהות עם הקורבנות. ומהי מטרת הנסיעה המשותפת של האחיות לבית שוכמכר? הנה התשובה בשיר הזה של דנה הצבע העצוב קוֹלוֹת הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּנוּ נִשְׁמְעוּ דֶּרֶךְ הַגֶּשֶׁם שֶׁיּוֹרֵד. הַמָּקוֹם הַזֶּה הָאַפְרוּרִיּוֹת מִתְפַּזֶּרֶת וְהַבְּהִירוּת חֲזָקָה יוֹתֵר בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר אָז אֲנִי חוֹלֶמֶת אִתָּךְ לִצְבֹּעַ אֶת הַמְּצִיאוֹת בִּצְבָעִים אֲחֵרִים וּלְהַעֲלִים אֶת הַצֶּבַע הֶעָצוּב. המטרה של המשוררת להתרחק מן המקום המוכר ולהגיע אל מקום פחות מוכר, כשהמקום המוכר לצעירות הללו הוא מקום של עצבות, הן מבקשות להשתחרר מן התחושה הקודרת והשחרור מתקיים דווקא במקומות שבו התרחש הכאב. הצמיחה צריכה לבוא במקום שבו דרכו בדרכם האחרונה הקורבנות ואליהם צריך לחזור כדי להתחיל מחדש. מחזור החיים הנצחי בְּמַחְזוֹר הַחַיִּים הַנִּצְחִי שָׁם חִדַּשְׁנוּ אֶת עַצְמֵנוּ. הָאֲדָמָה שׁוֹנָה שָׁם הָלַכְנוּ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת וּבִזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת. אל המקום ההוא הן חוזרות מתוך רצון להתחדש, לראות את המקום ולמצוא את המהות ואת המשמעות. הבנות הצעירות שואלות שאלות על מהות הקיום האנושי והחיבור מתרחש במקום שבו האדמה שונה, והדרך אחרת. חלומות נצחיים מִי הָיִינוּ בָּעוֹלָם הַמְּעֻרְפָּל הַזֶּה שֶׁהִתְקַיֵּם בַּיַּעַר. הוֹלְכוֹת עִם מֵתֵינוּ דּוֹרְכוֹת עַל מֵתֵינוּ. הוֹלְכוֹת חָפְשִׁיּוֹת בַּיַּעַר בּוֹ אַתְּ חוֹלֶמֶת חֲלוֹמוֹת נִצְחִיִּים וְיָפִים. הנופים שבהם נמצאות הצעירות מחלחל אל השירים, נוף היערות ומראות העבר זוחלים מתוך הזיכרונות שטבועים בתוך הדי. אן. איי שלהן כבנות הדור השלישי של ניצולי השואה. רגעי ילדות מתוקים הַנְּעוּרִים אוֹתָם מָתְחָה כְּמוֹ חֶבֶל הִגִּיעוּ לַקָּצֶה. בִּתְנוּעָה חַדָּה וּבִלְתִּי רְצוֹנִית הַגּוּף הָפַךְ נֻקְשֶׁה אָז הָלְכָה וְהִשִּׁילָה מֵעַצְמָהּ רִגְעֵי יַלְדוּת מְתוּקִים. הָלְכָה בֵּין מִצְבּוֹר חֲלָלִים לֶעָתִיד נִבְלְעָה בְּתוֹךְ יְלָדִים מְבֻגָּרִים לְלֹא הַכָּרָה. מסען של הצעירות האחיות הוא גם מסע של התבגרות כשהאחות הבוגרת נושאת את האחות הצעירה אל תוך מסע החיפוש הזה, חונכת את אחותה הצעירה במסע אל תוך התבגרותה. טיול קצר של החיים אִי הַנַּחַת מַפְרִיעַ לִי לַחֲלוֹם אוֹתָךְ כְּפִי שֶׁהָיִית עַכְשָׁו מָה הַחֲלוֹם וּמָה הַמְּצִיאוּת לְהִתְפַּלֵּל אֵלַיִךְ וּלְהִתְעוֹרֵר לַטִּיּוּל הַקָּצָר שֶׁל הַחַיִּים. שערי החושך בּוֹאִי יַלְדָּה לְמָקוֹם וְלִזְמַן אַחֵר שָׁם עֲנָנִים מְכַסִּים אֶת הַחֹשֶׁךְ. נְטַפֵּס אֶל שַׁעֲרֵי הַחֹשֶׁךְ שָׁם אֵפֶר וּדְמָעוֹת וּפָנַיִךְ הַזּוֹהֲרוֹת. מתיקותו המרירה של הספר היא במסען של שתי נשים קרובות אל העבר של משפחתן אל עבר שאותו לא חוו על בשרן. מסע של אהבה והידוק הקשר בין אחיות לקשר דם. הן חובקות את היחד באדמת הניכר מביטות מן המטוס כשהן חוזרות מן המסע והאחות הבוגרות יודעת שהעבירה אל אחותה האהובה את המשמעות שכה חשובה לה בעולמה. לא נשכח את מה שהיה על האדמה הזאת ביער השחור ועם זאת ובחרנו בחיים, ועם זאת כמו בשיר של לאה גולדברג האמנם, עוד יבואו ימים לסליחה ולחסד". דנה שוכמכר כמשוררת צעירה משמיעה בקול ייחודי, קולה של אישה צעירה שמחברת בחוטים דקים את העבר אל העתיד. היא מגשרת בין צבעי העבר האפורים והשחורים לבין צבעי ההווה המתחדש. כשערכתי את הספר שבו חיבור בין בין שתי נשים אוהבות הרגשתי שאני נוגעת ביצירה בעלת רגשות עמוקים ביותר, אהבה בלתי רגילה. זהו ספר יפהפה שניתן לשוב ולעיין בו ולטעום את טעמם של השירים ולהבין עד כמה חשוב לבני הדור השלישי לשאת את הזיכרונות של אבותיהם. מחלון המטוס מֵחַלּוֹן הַמָּטוֹס אֲנַחְנוּ מְנוֹפְפוֹת לְשָׁלוֹם לְכָל מַה שֶּׁהִכַּרְנוּ, שֶׁיָּדַעְנוּ. לַיֵּשׁ וְהָאַיִן. הַשִּׂמְחָה עַל זְרִימַת הַחַיִּים הָאֲחֵרִים יוֹצֵאת הַחוֹצָה וּמִתְפָּרֶצֶת. אחריה הלכתי יַלְדָּה אַחֲרֶיהָ הָלַכְתִּי מַמְתִּינָה לִפְגִישָׁה- רוֹצָה לָדַעַת הַאִם הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים נִשְׁבָּרִים.

 
 
חדשות
שירים
מאמרים