על יוצרים על יצירות על אירועים
  www.shoshanavegh.022.co.il
ספרות עברית עכשווית
יום ו', ו’ בכסלו תשע”ח
    דף הבית  |  יצירת קשר  
השירה שלי היא דרך לבטא את עצמי, את זהותי. ולפעמים כשאני רוצה לתעד את עצמי ואת זהותי, אני מציבה יד לדורות שקדמו לי.
00:14 (11/05/14) שושנה ויג

אירוע ספרותי שושנה ויג 6.5.14 יום העצמאות ה-66 של מדינת ישראל הופעה בטורון, פולין אני ואבא אלה הדברים שנשאתי בעברית ואשר תורגמו לפולנית על ידי סטודנטים מבית הספר הגבוה ללימוד עברית בסיועה של ד"ר רבקה הלפרין לפני הגעתי לביקור במסגרת שבוע הדיאלוג מטעם המכון הגבוה לפילולוגיה שבטורון, פולין. בסוף הביקור קיבלתי חוברת דו-לשונית עם שיריי. חנה, נטליה, קרול, וורוניקה סטודנטים ללימודי עברית של מנהלת בית הספר עסקו בתרגום ושוחחו עמי בעברית לאורך כל הביקור. רבקה הלפרין עטפה האורחים והסטודנטים בהמון אהבה. המשרד שלה הוא סלון קטן שבו היא מארחת את כולם היא קשובה לבקשות, התקווה שבעתיד הקרוב יהיו בבית הספר תלמידים רבים והוא ישמש כגשר ודיאלוג לתרבות היהודית והישראלית. ההרצאה שלי פתיחה: קריאת השיר "אהבה אינסופית" (עמ' 65 , תבואת השיגעון) אַהֲבָה אֵינְסוֹפִית כְּשֶׁתִּפְתְּחוּ אֶת הַדַּף שֶלִּי אֲנִי רוֹצָה שֶׁיֵּצְאוּ מִקִּרְבּוֹ הֲמוֹן פְּרָחִים הֲמון צִפֳּרִים יָעוּפוּ לָכֶם כְּמוֹ גַּן עֵדֶן וְיָטוּסוּ לָכֶם בֵּין הָעֵינַיִם כְּמו הָיִינוּ חֲבֵרִים הֲמוֹן שָׁנִים. כְּשֶׁתִּפְתְּחוּ אֶת הַדַּף שֶׁלִּי שֶׁיֵּצֵא מִן הַלֵּב שֶׁלִּי הַחוּט שֶׁיְּקַשֵּׁר בֵּין הָאֲנִי שֶׁלִּי לָאֲנִי שֶׁלָּכֶם יָעוּפוּ הֲמוֹן מִלִּים בְּטִיסָה חָפְשִׁית קָדִימָה וַאֲחוֹרָה יַעֲשׂוּ עִמָּכֶם אַהֲבָה. וַאֲנִי אֹמַר לְעַצְמִי מִתְכַּסָּה בַּשְּׂמִיכָה הַחָרְפִּית זאת אַהֲבָה אֵינְסוֹפִית. בחרתי לפתוח בשיר אהבה אינסופית. שיר נאיבי שמאפיין תחילת דרך של יוצרת. שמי שושנה ויג, אני מוציאה לאור משוררת וסופרת, ואני רוצה להציג לכם כמה משירי הספר הראשון החשוב שלי "תבואת השיגעון" ומספרי השירה הנוספים "איפה את חיה" "הקונטרס שלי" ו"נשמה אינדיאנית", וגם להציג לכם את אבא שלי יצחק פיינגולד שיושב גם וכאן זוהי ארץ הולדתו, ארץ שהעניקה לו את חייו וגם ציערה אותו מאוד בילדותו כשהצטרך לברוח כדי לשמור על חייו. כל הכתיבה שלי היא סוג של דיאלוג שאני מנהלת עם הקוראים הפוטנציאליים שלי. תהליך הכתיבה על האושר והייסורים שבו יש בו עבורי סוג של התעלות, של אהבה אינסופית, של רצון ליצור קשר. כשאני במצב של כתיבה, אני במצב של נתינה אינסופית. אלה הרגעים שאני מעניקה יופי לאחרים. בעיניי השיר הוא דרך להעניק לאחרים חוויה של יופי. ואת היופי אני מעניקה במלים. השירה שלי היא דרך לבטא את עצמי, את זהותי. ולפעמים כשאני רוצה לתעד את עצמי ואת זהותי, אני מציבה יד לדורות שקדמו לי. כשאני חושבת מי עשה אותי למה שאני, אני קודם כל מתקשרת לדמויות של הוריי: אמי רבקה אנט לבית טהר זכרה לברכה, ואבי ייבדל לחיים יצחק פיינגולד. גם כאן אני מתקשרת לחוויה של כיבוש השפה העברית מאז היותי ילדה. הקסם של ההתקשרות עם העברית מלווה אותי מאז היותי ילדה שאוהבת לקרוא. תמיד ראיתי עצמי מול המלים, עד שהגעתי למעמד של יוצרת מלים. השיר המבטא בעיניי את כור ההיתוך המשפחתי שבו רכשתי את השפה הוא השיר "המטבח". כאמור, אבי הגיע מפולין, אמי עלתה מתוניסיה, ואני הייתי התוצר של כור ההיתוך הזה. כך נולד השיר "המטבח". הַמִּטְבָּח שָׁנִים אָבִי מִתְגַּעְגֵּעַ לְמַאֲכָלֶיהָ שֶׁל אִמִּי. הִיא הָיְתָה עוֹרֶכֶת אֶת שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת מַנִּיחָה עַל הַמַּפָּה הַלְבָנָה אֶת שִׁפְעַת יֶרֶק הָאָרֶץ מַנִּיחָה אֶת הַסֹּלֶת, מַנִּיחָה אֶת הַבָּשָׂר מַנִּיחָה אֶת הָעַגְבָנִיּוֹת וְהַשּׁוּם הִיא יָדְעָה לְבַשֵּׁל. כָּךְ הָיָה טַעַם הָאֹכֶל בָּא מִמֶּנָּה אֵלֵינוּ וְכָךְ הָיְתָה קוֹשֶׁרֶת אוֹתָנוּ כְּמוֹ עוּגִיּוֹת יוֹ יוֹ טוּנִיסָאִיּוֹת עוּגִיּוֹת מְתוּקוֹת טְבוּלוֹת בְּסֻכָּר נוֹזְלִי מֵי שׁוֹשַׁנִּים הָיְתָה מוֹסִיפָה סָבָתִי אִם הָיוּ מַרְשִׁים לָהּ אֲבָל כָּאן בָּאָרֶץ הָיְתָה אִמִּי מְכִינָה אֶת הַסָּלָטִים דַּק דַּק כְּדֵי לִלְכֹּד אוֹתָנוּ לְיַד שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת. לֹא לָמַדְתִּי מֵהוֹרַי שָׂפָה זָרָה הוֹרַי דִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בְּשָׂפָה מְשֻׁנָּה אֲבִי בִּקֵּשׁ מְתוּקִים בְּפּוֹלָנִית אִמִּי בִּשְּׁלָה בְּתוּנִיסָאִית וַאֲנִי לֹא לָמַדְתִּי מֵהֶם שָׂפָה זָרָה רַק עִבְרִית יָנַקְתִּי מֵאֵם שֶׁלֹּא הָיְתָה זוֹ שְׂפַת אִמָּהּ הִיא דִּבְּרָה עִם אַחֲיוֹתֶיהָ בְּצָרְפָתִית בְּעַרְבִית וּבָעָגָה הַהִיא הַיְּהוּדִית הָרְחוֹקָה. בַּמִּטְבָּח אֲנִי לֹא לָמַדְתִּי שָׂפָה זָרָה רַק עִבְרִית. (המטבח, עמ' 53) אעיר רק שהשיר נכנס למקראה לספרות לחטיבה העליונה בשם "שיח בין דורי", ונכתב לו עיבוד דידקטי למורים בבתי הספר. הזכרתי את כור ההיתוך, ואינני יכולה שלא לומר משהו על אלו שנגרסו בתוך כור ההיתוך ואיבדו את כבודם. דור האבות שעלו מן המזרח באו לכאן ולא מצאו את מקומם בתוך התרבות שנוצרה כאן בארץ. סבא שלי נסים טהר היה איש אמיד ונכבד בארץ המוצא תוניס, וכאן הוא איבד את מעמדו. תמיד כשראיתי אותו ואהבתי אותו, ראיתי גם את היותו דמות טראגית בתוך ההצלחה של הקמת מדינה וקיבוץ הגלויות. הִתַכתי את כּור ההיתוך לשיר אישי: אני רוצה לקרוא כמחווה לזכרו את השיר "הכבוד של סבא". הַכָּבוֹד שֶׁל סַבָּא סַבָּא שֶׁלִּי נִסִּים טַהַר הָיָה סוֹחֵר גָּדוֹל בְּחִטָּה, בְּכֻסֶּמֶת, בַּעֲדָשִׁים בַּאֲפוּנָה יְרֻקָּה וּבְפוּל בְּכָל צְפוֹן אַפְרִיקָה אוּלַי אוֹ לְפָחוֹת בָּעִיר כֵּיף, בְּטוּנִיס. זָהָב וְכֶסֶף קִשֵּׁט אֶת סָבָתִי הַיְּפֵהפִיָּה עַד אֲשֶׁר בָּאוּ בְּשַׁעַר הָעֲלִיָּה. אֶת כָּל דַּפֵּי הַגְּזִירָה וְהַז'וּרְנָלִים שֶׁל בָּתֵּי הָאָפְנָה בְּפָּרִיז הֶחְלִיפָה בְּחָלוּק עָלוּב. רוֹזָה סָבָתִי הַמְּתוּקָה הָפְכָה בְּאַשְׁקְלוֹן לְאֵשֶׁת מוֹכֵר הַפָלָאפֶל מִן הָעִיר הָעַתִּיקָה. כָּל הַלַּיְלָה הָיָה סָבִי מֵכִין אֶת גַּרְגְּרֵי הַחוּמוּס וְצוֹעֵק יָא רַאבְּ, יָא רַאבְּ מִתְפַּלֵּל לֶאֱלֹהָיו הַנִּשְׂגָּב. מֵאֲחוֹרֵי פְּרִימוּס קָטָן שׁוֹמֵעַ אֶת אִשְׁתּוֹ נֶאֱנַחַת. אֶת חַיֵּי הָעֹשֶׁר הֶחְלִיף בְּשֶׁמֶן הָאָרֶץ הָרוֹתַחַת. (הכבוד של סבא, עמ' 98) כשאני מדברת על התקומה, עליי להזכיר גם את הקשר המכאיב שהתרחש בדורנו בין השואה והתקומה. שלוש שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה והשמדת היהודים באירופה, קמה מדינת ישראל. והיום הוא יום העצמאות של מדינת ישראל חוגגים בישראל ממש את חגיגות 66 השנים של העצמאות לישראל. אבי הוא ניצול שואה, וחלק מבני משפחתו נספו בפולין. אמי עלתה מתוניס, וצריך לזכור שגם בתוניס הקימו הנאצים מחנות עבודה, ובמסמך של ועידת ואנזה, הם ייעדו גם את יהודי תוניס להשמדה. הם לא הבחינו בין דם לדם. השואה היא הטרגדיה של העם היהודי כולו בדורנו. אני רוצה לקרוא את השיר באדן באדן, שנכתב לאחר ביקור נופש משפחתי במקום שקשור בתודעה שלי לשואה. בָּאדֶן בָּאדֶן חַיָּלֵי אֶס אֶס בְּמַדִּים מְצֻחְצָחִים אֵינָם שׁוֹלְפִים סִיגָרִיָּה בּוֹעֶרֶת- אֵינָם מְצַלְצְלִים בִּכְלִי נֶשֶׁק מַתַּכְתִּי רַק בַּרְבּוּר צְחוֹר צַוָּאר שָׁט בְּמֵימֵי הַנַּחַל צְלִילֵי הַכְּנֵסִיָּה חוֹנְקִים אֶת הָאֲוִיר הַנָּגוּעַ בְּרֵיחַ הֶהָרִים. יָמִים אֲחֵרִים עֲטוּפִים בְּמַרְצִיפָּן כִּצְלִיל מַתֶּכֶת הַפוֹרְשֶׁה יוֹצֵאת מִמֶּנָּה יוּלְיָה, וְרוֹמֵאוֹ חוֹנֵק אוֹתָהּ בְּאַהֲבָתוֹ, מַחְזִיק יָדָהּ שֶׁמָּא תַּחְמֹק מִמֶּנּוּ לְעֵבֶר הַשְּׁקִיעָה הַבָּאדֵן בָּאדֵנִית. בְּגֶרְמַנְיָה הַמְּאֻחֶדֶת כְּמוֹ מְרַגֶּלֶת שַׁטְתִּי עַל פְּנֵי הַנְּהָרוֹת חוֹמֶקֶת מֵעֵינֵי נָאצִים לְשֶׁעָבַר, וּמַה שֶׁרָאוּ עֵינַי הוּא שְׂרִידֵי בְּרִיחַת יְעָרוֹת, שְׂרִידֵי אֵפֶר חַיָּי. (באדן באדן, עמ' 24) מתוך הספר תבואת השיגעון 2006 סיפור חיינו בארץ הוא סיפורה של התקומה שלאחר השואה. אך התברר שהתקומה גבתה קורבנות רבים, וכמו שאמר חיים וייצמן: אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף. מחיר הציונות הוא מחיר כבד. האִמרה "במותם ציוו לנו את החיים" היא קלישאה עבור משפחות רבות, אך לי כאחות שכולה היא חלק מחיי. אנו תמיד נותנים דעתנו על ההורים השכולים, אך איננו יודעים מה מתרחש בלבם ובנפשם של האחים השכולים. היה קשר של אהבה וידידות ביני ובין אחי טוביה הבכור שנפל בהיותו חייל בצה"ל. כל אחות רואה את אחיה הבכור כמגן, כמשען. היא גאה שיש לה אח גדול. היא רואה את העולם כולו נשען על האבא, האימא והאח. שלושה עמודים. ופתאום עמוד אחד נופל. זה היה כאב לכל המשפחה, כאב שאינו מגליד לעולם. אני רוצה לקרוא את השיר געגועים לאחי. אתמול היה יום הזיכרון לחללי צ.ה.ל בישראל ולראשונה אני ואבא שיושב כאן לא היינו בטקס בבית הקברות כי אנו כאן בביקור. את השיר הזה שאקרא הלחינו ואפשר למצוא את הלחן באינטרנט. זוכר אולי זוֹכֵר אַתָּה אוּלַי יַלְדָּה קְטַנָּה? זוֹכֵר אַתָּה אָחוֹת קְטַנָּה חֲבֵרָה טוֹבָה זוֹכֵר אוּלַי, אָחִי, אוֹתִי? זוֹכֵר אוּלַי אוֹתִי וְאוֹתְךָ בִּמְרִיבָה קְטַנָּה בְּמַאֲבָק הִתְגּוֹשְׁשׁוּת עַל מִטַּת הַיַּלְדוּת שֶׁלָּנוּ בְּמִסְפָּרַיִם שֶׁל רַגְלַיִם אֲנִי מַחְזִיקָה אוֹתְךָ שֶׁלֹּא תִּפֹּל לִי מִן הַמִטָּה. אוּלַי הַזִּכָּרוֹן הָפוּךְ אַתָּה מַחְזִיק אוֹתִי. אֲנִי מִתְאַבֶּקֶת עִמְּךָ כְּמוֹ אָח אָחוֹת כָּזֹאת עִם שֵׂעַר קָצוּץ אָחוֹת כָּזֹאת כְּמוֹ שֶׁרָצִיתָ חֲרוּצָה לֹא שׁוֹבָבָה בִּמְיֻחָד בַּיְשָׁנִית נֶחְבֵּאת אֶל הַכֵּלִים שְׁקֵטָה וְהָעִקָּר מַקְשִׁיבָה. זוֹכֵר אוּלַי, אֲחִי הַבְּכוֹר כֵּיצַד סִפְּרוּ לִי שֶׁאַתָּה מִתְגַּלְגֵּל בַּשִּׂיחִים עִם הַבָּנוֹת שֶׁל כִּתָּה ב' זוֹכֵר אוּלַי, אֲחִי הַבְּכוֹר, שֶׁבָּאוּ אֵלַי לְבַשֵּׂר עַל כָּל מִינֵי הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁלְּךָ עַל תְּאוּנוֹת קְטַנּוֹת עַל פְּצִיעוֹת בַּדֶּרֶךְ זוֹכֵר אוּלַי, אָחִי, אֲנִי הָאָחוֹת הַקְּטַנָּה תָּמִיד חִכִּיתִי לְךָ. אָחִי שֶׁלִּי, כְּבָר שָׁנִים אֵינְךָ מַגִּיעַ. כְּמוֹ עַקְשָׁנוּת אֲיֻמָּה בֶּן עֶשְׂרִים תָּקוּעַ בֵּין שִׁנֵּי הַזְּמָן כְּבֶן עֲרֻבָּה וַאֲנִי אֲבוּדָה. מתוך הספר "איפה את חיה" 2009 החיים הובילו אותי להיות מורה לספרות שנים רבות לימדתי בתיכון תלמידים לקראת בחינות הבגרות ופרשתי לעסוק בהוצאה לאור בלבד. פעם חלמתי לבוא ללמד כאן המקום הזה תמיד מוצא חן בעיניי כשאני מבקרת כאן. אני כתבתי שיר על החלומות שלי ועל החיבור לחלק האוהב דברים מפתיעים. השיר נכתב לאחר שהייתי באריזונה עם בעלי בקיץ 2012 והילדה הצעירה שלי אמרה לי אימא יש לך נשמה של אינדיאנית... נשמה אינדיאנית יֵשׁ בִּי נְשָׁמָה שֶׁל אִינְדְּיָאנִית דְּהִירוֹת סוּסִים וְשַׁאֲגוֹת אִינְדְּיָאנִיּוֹת צוֹהֲלוֹת בְּתוֹכִי אֲנִי מְנַסָּה לִקְלֹט אֶת קוֹלוֹת הֶעָבָר אָזְנִי עַל הַקַּרְקַע קוֹלֶטֶת אוֹתוֹת רְחוֹקִים. מֵאֵיזֶה שֵׁבֶט אֲנִי מִי הָיָה הַצִּ'יף הַזֶּה שֶׁאֵלָיו נוֹלַדְתִּי מִי הָיְתָה הָאִמָּא הַגְּדוֹלָה שֶׁאוֹתִי יָלְדָה. מָצָאתִי אֶת נִשְׁמָתִי בָּעֵמֶק הָעֲנָק שֶׁל אָרִיזוֹנָה. כַּמָּה טוֹב בֵּין גִּשְׁמֵי הַמּוֹנְסוּן לְאוֹר כִּפַּת הַכּוֹכָבִים וְצֵל הֶהָרִים הַמִּזְדַּקְּרִים כַּפִּירָמִידוֹת. אֶתְכַּנֵּס אֶל הָאֹהֶל וְאֶשְׁאַג כְּמוֹ אֲחַי. יֵשׁ בִּי נְשָׁמָה שֶׁל אִינְדְּיָאנִית. מתוך "נשמה אינדיאנית" 2013 ואני רוצה לסיים בשירי אהבה. לקרוא בזמן שנותר מה שאפשר: נָסִיךְ קָטָן אִם יָכֹלְתִּי לְבַקֵּשׁ לִי נָסִיךְ קָטָן הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיָּבוֹא בִּדְמוּתְךָ שֶׁיֵּרֵד מִן הַיָּרֵחַ וְיָבִיא לִי אֶת הַכּוֹכָבִים, הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיְּהֵא לוֹ הַחִיּוּךְ שֶׁלְּךָ שֶׁיְּהֵא לוֹ הַדִּבּוּר שֶׁלְּךָ הַחֲרִיזָה שֶׁלְּךָ שֶׁיְּהֵא אַתָּה. אִם יָכֹלְתִּי לְבַקֵּשׁ לִי נָסִיךְ קָטָן הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ הַתֹּם שֶׁיֵּשׁ בְּךָ שֶׁיְּהֵא בּוֹ הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ בְּךָ. שֶׁיְּפַנֵּק אוֹתִי וְיָמֵס אוֹתִי בְּדִיּוּק כָּמוֹךָ שֶׁיִּשְׁאַב כֹּחִי אֵלָיו וְיִתֵּן לִי כֹּחוֹ שֶׁיָּאִיר יוֹמִי וְיָקִיץ אוֹתִי מִשְּׁנָתִי שֶׁיִּבְזֹק עַל שְׂפָתַי מֵאַבְקַת הַקְּסָמִים שֶׁלּוֹ, נָסִיךְ שֶׁלִּי. מתוך הספר "תבואת השיגעון" 2006 ואסיים בשיר חדש שכתבתי לפני שבועיים, בתי התחתנה לפני עשרה ימים כשישבתי במספרה מתכוננת ומסתרקת לקראת החתונה שהייתה חתונה חילונית ולא דתית כי הבת שלי היהודייה מתחתנת עם אהובה הלא יהודי שהוא נורווגי. והשיר מספר על החירות שלקחה לעצמה ילדתי לברוא את הזוגיות שלה על פי חוקים חדשים ולא לפי המסורת. חתונה שושנה ויג בִּתִּי לְלֹא רַב נְמֵרָה לוֹחֶמֶת בְּדוֹרוֹת מְחַפֶּשֶׂת דֶּרֶךְ לְחֻפָּה כֻּלָּהּ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה לְלֹא מִקְוֶה תּוֹפֶרֶת שִׂמְלָה לְבָנָה וְאוֹרֶזֶת מִזְוָדָה לִנְסֹעַ הַרְחֵק מִכָּאן מִטַּלְטֶלֶת בֵּין מָסֹרֶת לְאַהֲבָה בַּחֲלוֹמָהּ בִּקְּשָׁה כּוֹס לְנַפֵּץ לְזֵכֶר הַחֻרְבָּן רוֹצָה לַחֲרֹג מִכָּל מַה שֶּׁמֻּכָּר חָפְשִׁיָּה וּמְאֹהֶבֶת מְקֻדֶּשֶׁת לְעוֹלָם אוֹתוֹ הִיא בּוֹרֵאת בִּסְרָטִים וְרֻדִּים זֵר פְּרָחִים בְּיָדָהּ מְחַזֶּרֶת בַּדְּשָׁאִים אַחַר מִזְמוֹרִים וְקוֹשֶׁרֶת אֶת עַצְמָהּ לְחַיִּים חֲדָשִׁים בִּתִּי בְּשִׂמְחָתָהּ בּוֹנָה אִימְפֶּרְיָה שֶׁל קְדֻשָּׁה מַנְגִּינָה חֲדָשָׁה כְּשֵׁרָה לִמְהַדְּרִין 25.4.14, יום התקדשותם של סיגל ומריו אבא שלי שיושב כאן אתנו מוזמן להצטרף לספר על חייו, להראות את הספר של אבא. אבא ספר היכן נולדת בפולין, ומה אתה יכול לספר על החיים היהודיים בפולין בילדותך. באיזה שנה נולדת, מה אתה זוכר מהעיירה. ספר על התקופה של המלחמה. ומהי ההרגשה של מי שעבר את הימים הנוראים כאן עלה לארץ והקים משפחה. מה אתה מרגיש היום כשאתה בן 83. מה משמח אותך. וכאן אבא עלה על הבמה ודיבר חצי שעה בפולנית מול הקהל ולא היה צריך מתרגם. אני רוצה לסכם את הדברים של אבא בשיר שכתבתי על אבא ועל אמא בספר השירים הראשון תבואת השיגעון. תודה לכם. וחג שמח! יִצְחָק וְרִבְקָה חָלְפוּ הַשָּׁנִים הַמֵּתוֹת. בַּכְּפוֹר הַסִיבִּירִי אֲבִי נָדַד כְּמוֹ יִצְחָק הַשֶּׂה לָעוֹלָה וְהָאֵשׁ לֹא הִרְפְּתָה לִשְׁנִיָּה. הַיּוֹם הַחַיִּים עֲדַיִן בּוֹעֲרִים בּוֹ כְּבִבְרִיחַת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. יִצְחָק לֹא פָּגַע בַּמַּלְאָךְ וְלֹא רָאָה אֶת הַדֶּרֶךְ מֵהַר הַמּוֹרִיָּה עַד אֲשֶׁר בָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָרְחוֹקָה וְכָאן פָּגַשׁ בְּרִבְקָה. רִבְקָה בַּעֲלַת הָעוֹר הַצַּח וְהַצַּמָּה הָאֲרֻכָּה הִמְתִּיקָה אֶת הַצָּמָא לְאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ מֵאֶרֶץ הַשֶּׁמֶשׁ מִגְּבוּל מִדְבָּר אַפְרִיקָה. מִנְּהַר הַסָּהָרָה הַחוֹלִי הִיא עָלְתָה לָאָרֶץ כְּדֵי לִפְגֹּשׁ אֶת אֲבִי לִמְהֹל אֶת אַדְמַת הָאָרֶץ בְּדָמָם. אֶת הַחֹשֶׁךְ שֶׁנִּשְׁכַּח בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה הוּא הִמְתִּיק לָהּ בְּסִפּוּרִים בְּבֵית הָאֶבֶן שֶׁבָּנָה לָהּ. "הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ צַבָּרִים" הֵם הִכְרִיזוּ כְּשֶׁבָּאוּ הַחַיִּים. וּבְגַאֲוָה חֲרִישִׁית כָּתְבוּ מֵחָדָשׁ אֶת בְּרֵאשִׁית. חָלְפוּ הַשָּׁנִים הַמֵּתוֹת *YouTube:NuqiFhh22ZQ* *YouTube:rXhOK9VeQ7Q*

 
 
חדשות
שירים
מאמרים